משרדנו ייצג בעל בית בתביעת פינוי דייר אשר הפר קשות את תנאי חוזה השכירות וחוק הגנת הדייר. בסיום המשפט לאחר שנשמעו עדים וסיכומים פסק בית המשפט על קיום עילות פינוי ומכאן שיש להורות על פינויו. על אף זאת  ניתן לדייר סעד מן הצדק המותנה בתנאים שיש למלאן. הדייר לא עמד בתנאים אלו, במועד שנקבע לכך בפסק הדין, ומשכך הוגשה בקשה כדי לקבוע כי התנאים לא מולאו ומכאן סעד הפינוי נכנס לתוקף. הדייר הגיש ערעור על פסק הדין. ערעור הדייר, בו גם ייצגנו את בעל הבית, נדחה. משכך הגיש בעל הבית בקשה לבית המשפט כדי לתת החלטה בדבר עילת הפינוי. בית המשפט קבע כי כבר סיים את מלאכתו אך על פניו ברור שהתנאים לא קוימו ומכאן פתוחה הדרך לאכוף את פסק הדין.

מכאן פתח בעל הבית, גם באמצעות משרדנו, תיק הוצאה לפועל לפינוי. הדייר הגיש בקשה מנומקת בה טען כי אין מקום לפינויו שכן בית המשפט נתן סעד מן הצדק ולא קבע כי אם לא ימולאו התנאים לקיומו כי אז יש לפנותו וגם לא נתן פסק דין פינוי ״נקי״ שניתן לאכפו מקום שניתן במקביל סעד מן הצדק ״המנטרל״, בכל מקרה, את הפינוי עצמו.

משרדנו הגיש תגובה מנומקת בה הדגיש כי משמעות קבלת טענות הדייר הנה ריקון מתוכן של פסק הדין ומתן פרס לכל מי שמבזה את פסק הדין וסבור כי הסעד מן הצדק יישאר בכל מקרה ויבטל את הליך הפינוי.

בהחלטה מפורטת ומנומקת, רשמת ההוצאה לפועל קיבלה את טענותינו במלואן, דחתה את בקשת החייב וקבעה, למעשה, כי הליכי הפינוי יימשכו כסדרם.